ז'אן אנת'לם בריאן סאווארן (Jean Anthelme Brillat-Savarin) נולד בשנת 1755 בצרפת והיה משפטן, פוליטיקאי, ראש עיריית Belley , אך בעיקר גסטרונום ואוהב החיים הטובים. ב1825, כחודש לפני פטירתו, יצאה לאור סדרת כתביו בנושא "הפיזיולוגיה של הטעם" ('Physiologie du gout'), סדרה שבמהרה הפכה להיות אחת היצירות המפורסמות ביותר על מזון. הסדרה מורכבת משמונה כרכים, בהם מעט מתכונים ובעיקר דרכים ואנקדוטות לשיפור תענוגות השולחן.
תוכן הכתבים מכיל נושאים כגון – החושים, תחושת הטעם, ההנאות בזכות הטעם, עליונותו של האדם ועוד... אחד מציטוטיו המפורסמים של ז'אן בריאן הוא "אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מי אתה". על שמו קרויה עוגת הסברינה המפורסמת – אותה עוגת שמרים טבולה בסירופ סוכר מבושם ברום וממולאת בדרך כלל בקצפת או קרם. כך גם גבינת הברי הנודעת והמשובחת.
אחד הדברים שכתב בריאן סאווארן היה כי האופן בו זמן הארוחה עובר הינו בעל משמעות לגבי מידת האושר שאנו חווים בחיים. כשחושבים על כך קשה שלא להסכים. מרבית הארוחות שלנו הן פונקציוליות, חפוזות, משעממות ומחושבות. אנו אוכלים כי צריך וכי אנחנו רעבים, לא תמיד אנחנו מאריכים ומנצלים את זמני הארוחה לזמן איכות ולניהול שיחות, ואם אנחנו אוכלים יחד זה כבר הישג בפני עצמו, ובדרך כלל הארוחה שלנו מורכבת ממרכיבים זמינים ובסיסיים, סלט חתוך, פרוסה וביצה, חזה עוף ותפו"א וכדומה. בקצב החיים של המאה ה21 זה לא מפליא, החיים במאה ה18 היו הרבה יותר איטיים, וגם המגמות בתעשיית המזון עשו את שלהן, אבל אם היינו משקיעים קצת יותר באווירה ובסביבת הארוחה היינו מתקרבים קצת יותר אל נקודת ה "לגעת בתהילה".
למה אני מתכוונת? הנה כמה טיפים:
ראשית סביבת הארוחה צריכה להיות תמיד נקייה ואסתטית. שולחן אוכל עמוס בניירת, עיתונים, חשבונות לתשלום וכיו"ב אף פעם לא מזמין לישיבה נינוחה וממושכת. אותי באופן אישי זה מלחיץ ומדכא את התיאבון.
המפה היא המצאה נהדרת. בכלל טקסטיל תמיד עושה לי טוב, וחנויות בדים בשבילי הן כמו חנויות לגאדג'טים סלולאריים לאחרים. לא מוכרחים לרכוש מפות מוכנות בחנויות לאביזרי בית, שם בד"כ הן יקרות יותר. בחנות בדים המחיר הוא ע"פ מטר רץ, והדוגמאות מתעדכנות ע"פ מגמות אופנתיות. אני מודה – גם אצלי השולחן בד"כ ערום משום שהכי קל להעביר עליו כך מטלית לחה בתום הארוחה, אבל כל זה רק בראש! באותה מידה אפשר לנער את המפה, או להניח מצעי פלסטיק או אריג תחת הצלחות.
הנושא של הסרוויס הוא קצת יותר בעייתי. אימי למשל משוגעת על סרוויסים ויש לה לפחות 7-8 סטים בדגמים ועיצובים שונים. יש לה גם די הרבה ארונות... אבל בדירות קטנות יותר בעלות שטח אחסון מוגבל זו עלולה להיות בעיה. הפתרון שלי הוא לרכוש כמות קטנה יותר של מגוון צלחות / כוסות /ספלים – אפשר 2-4 מכל סט (לא חייבים 6-10) וכשיש הרבה מסובין אפשר בהחלט לגוון. זה אפילו יצירתי ומעניין. לא חייבים לשמור על אחידות, אך כן רצוי לשמר איזה שהוא קו או מוטיב מקשר. ועוד מילה קטנה על צלחות – לבן זה קלאסי אבל גם משעמם. אל תישארו רק עם סרוויס לבן בבית.
אבזור באקססוריז כמו נרות, פמוטים, צלוחיות, צמחים, זרדים, אבנים, חרוזים וכו' – נכון – קיצ'י לחלוטין, אבל אני עדיין 'מתה' על זה. רק במידה ובטעם.
ואחרי כל ההקדמה הזו בסה"כ רציתי להביא לכאן כמה דוגמאות לסידור שולחן בהשראת צבעי ל"ג בעומר – שילובים של אדום, כתום וצהוב... (תודו שצריך כשרון מיוחד להגיע מ ז'אן אנת'לם בריאן סאווארן, הברי והסברינה ל... רבי עקיבא!)
מקורות:
