סבתי רבקה ז"ל היתה אישה צנועה שחיה חיים פשוטים ובריאים. בכל בוקר היתה יורדת לים, לחוף השקט של חיפה, שם היתה לה ולסבי ז"ל קבינה (למי שזוכר), שוחה עם כובע הים עשוי גומי, אוכלת ענבים ואפרסקים, ומשתזפת (מעט!). בבית היתה מקפידה על תזונה ושותה מיצים טבעיים מפירות שסחטה במכונה המיוחדת - עד היום אני זוכרת את רעש הסחיטה שאותה מכונה ישנה ומוזרה היתה מפיקה. בצהריים היתה מסתגרת בחדרה לאחר שהיתה מבקשת מהנוכחים להקפיד על שקט, ומתמסרת למדיטציה ארוכה.
אחד הדברים שזכורים לי מהבית של סבתי היא מכונת התפירה העתיקה, זינגר מקורית שחורה עם עיטורי זהב, שאותה היתה מפעילה באמצעות פדאל וגלגלת. אומרים שאישיותנו מתעצבת על פי כל מיני דברים שספגנו בילדותנו, ואני באמת פיתחתי חיבה מיוחדת לתפירה, ונמשכתי לתחום הטקסטיל - תחום שעסקתי בו מספר שנים. השנה חזרתי לתפור והחלטתי לחדש פריטים ישנים שהיו ברשותי על מנת להקדיש בביתי פינה המיועדת לתפירה.
הפריטים שחידשתי הם שולחן פינתי קטן מעץ חום שהיה כבר דהוי ומשופשף, ותיבת עץ ישנה המשמשת לכלי תפירה - דומה מאוד לתיבת העץ שהיתה פעם לסבתי.
את השולחן צבעתי בלבן:
ואת תיבת התפירה פירקתי על חלקיה וצבעתי בירוק רך. לאחר הצביעה הוספתי מריחות של משחה בצבע זהב על מנת לשוות מראה עתיק, הדבקתי מפיות, כפתורים, סרטי סאטין, ואף מצאתי דרך מיוחדת להנציח את סבתי שהיתה מקור להשראתי - בכך שהדבקתי את תמונותיה על התיבה.
כעת יש לי פינה מושלמת:
