יום האישה הבינלאומי נחגג כמדי שנה מאז 1910 בשמיני במרץ. יום זה הוא תולדה של מאבק עיקש של כמה נשים אמיצות בארה"ב על רקע אופי ותנאי השתכרותן ואפליה פוליטית וחברתית. הן נאבקו למען שוויון זכויות, ולמען הכרה בשונות ובמיוחדות שלהן, מאבק שעבור רבות מאתנו נמשך עד היום.
מאז קיבל יום זה ביטויים שונים באזורים שונים וכיום נהוג לחגוג ביום הזה את האהבה והערכה לאישה באשר היא, התפתחותה והעצמתה בהיבטים של כלכלה, משפחה, חברה וכו'...
משנה לשנה הולך וגובר אופן ציון יום החג הזה, החל ממתנה אישית ו/או פעילות מפנקת במקום העבודה, בילויים עם חברות, הופעות וחגיגות אל תוך הלילה וכן הלאה. ביום מיוחד זה יש משמעות מיוחדת לארגונים מטעם ולמען נשים, מעגלי אימון והעצמה לנשים, ועוד מיני קהילות דומות הפעילות בתחום זה גם כל השנה.
השנה, 100 שנים בדיוק מאז צוין יום האישה הבינלאומי הראשון, קיבל יום זה פן מיוחד עבורי באופן אישי, שכן זוהי לי שנתי הראשונה כעצמאית, עת אני עוד עושה את צעדיי הראשונים בשנה כה גורלית ומשמעותית. לכן שמחתי כאשר הוזמנתי לערב "נשים ושירים" ע"י חברתי מור, בו שזרה בחן ובכישרון סיפור חיים של אישה דרך שירים, ועוד יותר שמחתי כאשר נענתה בחיוב לבקשתי לעצב עבורה את במת ההופעה.
מכיוון שקהל היעד נשי הכיוון בו בחרתי היה רך, מינימליסטי ונקי. לשם כך נדרשה עבודת הכנה קלה של צביעת שולחן ישן בצבע חום, ל"לבן מלכותי", וסיבוב קצר ברחוב הרצל לצורך רכישת בדים וסרטים. השולחן, אגב, עמד עד לאותו יום בחדר המדרגות, אולם אחרי עבודת השיפוץ הוכנס אחר כבוד למקום מרכזי בבית...
הפוסט מוקדש לכל הנשים באשר הן, כל אישה היא מלכה (והוסיף על כך ידידי: וכל גבר המכיר בכך ומתייחס אליה בהתאם הוא מלך!)
מאז קיבל יום זה ביטויים שונים באזורים שונים וכיום נהוג לחגוג ביום הזה את האהבה והערכה לאישה באשר היא, התפתחותה והעצמתה בהיבטים של כלכלה, משפחה, חברה וכו'...
משנה לשנה הולך וגובר אופן ציון יום החג הזה, החל ממתנה אישית ו/או פעילות מפנקת במקום העבודה, בילויים עם חברות, הופעות וחגיגות אל תוך הלילה וכן הלאה. ביום מיוחד זה יש משמעות מיוחדת לארגונים מטעם ולמען נשים, מעגלי אימון והעצמה לנשים, ועוד מיני קהילות דומות הפעילות בתחום זה גם כל השנה.
השנה, 100 שנים בדיוק מאז צוין יום האישה הבינלאומי הראשון, קיבל יום זה פן מיוחד עבורי באופן אישי, שכן זוהי לי שנתי הראשונה כעצמאית, עת אני עוד עושה את צעדיי הראשונים בשנה כה גורלית ומשמעותית. לכן שמחתי כאשר הוזמנתי לערב "נשים ושירים" ע"י חברתי מור, בו שזרה בחן ובכישרון סיפור חיים של אישה דרך שירים, ועוד יותר שמחתי כאשר נענתה בחיוב לבקשתי לעצב עבורה את במת ההופעה.
מכיוון שקהל היעד נשי הכיוון בו בחרתי היה רך, מינימליסטי ונקי. לשם כך נדרשה עבודת הכנה קלה של צביעת שולחן ישן בצבע חום, ל"לבן מלכותי", וסיבוב קצר ברחוב הרצל לצורך רכישת בדים וסרטים. השולחן, אגב, עמד עד לאותו יום בחדר המדרגות, אולם אחרי עבודת השיפוץ הוכנס אחר כבוד למקום מרכזי בבית...
הפוסט מוקדש לכל הנשים באשר הן, כל אישה היא מלכה (והוסיף על כך ידידי: וכל גבר המכיר בכך ומתייחס אליה בהתאם הוא מלך!)
