מסיבת החלפות

איזה רעיון נפלא: מסיבת החלפות!

כבר מזמן אני מחפשת סיבה למסיבה. לא שצריך - תמיד כיף לערוך מסיבה ולא חייבים תירוץ, אבל אם משלבים סיבה, או נושא או גימיק, תמיד יש לזה ערך מוסף.

לפני כמה ימים נתקלתי ברעיון החמוד הזה - מסיבת החלפות. נכון שאומרים שהדברים הכי טובים/מהנים/מפתיעים (בחרו את המתאים) מתרחשים באופן מקרי? אז זה מה שקרה. עלעלתי בכמה ספרים שנחו על דוכן המבצעים של סטימצקי (למרות שכלל לא תכננתי לרכוש ספר), עד ש'נחתתי' על הספר החמוד הזה - "סודות האירוח המושלם" - שזה ספר מושלם עבורי! מובן שלא יכולתי להניח אותו מהידיים, כל כך נהניתי משלל הרעיונות והתמונות בספר, ולאחר מספר דקות רכשתי אותו במחיר מצחיק של 30 ש"ח. 



בספר שלל טיפים ורעיונות לעיצוב שולחנות בהתאם לאירועים שונים, חגים, ימי הולדת ועוד... יש בו גם רעיונות הפעלה לקטנטנים או מבוגרים, ואחד הרעיונות הוא עריכת מסיבת החלפות, שבה כל משתתפת מביאה כל דבר שאיננה משתמשת בו. זה יכול להיות פריט לבוש, תכשיט, תכשיר קוסמטיקה, כלי בית ועוד... העיקר שיהיה במצב נפלא. במהלך המסיבה המשתתפות בוחרות את הפריטים אשר מוצאים חן בעיניהן, ומה שנותר בסוף נתרם למטרות צדקה.

כל כך אהבתי את הרעיון שכבר למחרת ארגנתי מסיבה קטנה ושלחתי הזמנה לחברותיי בזו הלשון:

לקראת השנה האזרחית החדשה אני רוצה להזמין אותך ל-

מסיבת החלפות

זו הזדמנות נפלאה מכל הבחינות:

גם לארח אתכן בדירתי הצנועה

גם לקבל יחד את השנה החדשה

וגם להתחדש במתנה מהחברות שתשתתפנה במסיבה

המסיבה תתקיים ביום שישי הבא 24.12.2010

בשעה 21:00

הרעיון העומד מאחורי "מסיבת החלפות" הוא שכל משתתפת מביאה עמה כלי בית, ו/או חפצי נוי, ו/או בגד – כל דבר מאלו שכבר לא נמצא בשימוש, או שאין לה בו עניין (כמו למשל שי שקיבלה ואינה יכולה להחזיר/להחליף).

במעמד זה כל משתתפת תוכל לבחור איזה פריט שתרצה (ואף יותר – תלוי בכמות הפריטים שנאסוף), מהמבחר שיצטבר. ומה שיישאר בסוף הערב ייתרם לצדקה.

כמובן שעל כל הפריטים להיות במצב טוב!!!
כמו בכל מסיבה רצוי שיהיה כיבוד
אני מבטיחה להכין לכן מרק חם, ולחם איכותי וטרי

אם יש מישהי שחפצה לפנק את הנוכחות בכיבוד נוסף – you are more than welcome !

אז? את באה??

ברור שהן באו. רובן לפחות. כל אחת הגיעה עם צרורות אותם פרקנו וסידרנו על שולחן ההחלפות, ואני כל כך מצטערת שדווקא את השולחן הזה שכחתי לצלם, אבל אולי זה בגלל שזה לא היה העיקר, אלא רק חלק מהעניין. העיקר היה לחגוג ולבלות יחד, לצחוק ולקשקש כמו שחברות אוהבות לעשות.

אני עמדתי בהבטחתי והכנתי מרק ברוקולי מוקרם, ולחם מ ע ד ן שאפיתי על פי מתכון של ג'יימי אוליבר. אני אומרת לכם - השף הזה הוא גאון, והמתכון פשוט בול! בדיוק כמו שהוא הבטיח: you're going to love this bread!. אני הכנתי את המתכון לפי המתכון של הלחם הבסיסי של אוליבר, ועם התוספת של החבר האיטלקי שלו, ג'נארו - המכילה ארבעה סוגי גבינות ועלי בזיליקום. אני לא אופה לחם באופן תדיר, אבל עקבתי בקפידה אחר כל ההוראות, והתוצאות לא אכזבו.

קצת חרגתי מהבטחתי ואפיתי גם עוגיות לקינוח. עם ספר המתכונים "קופסאת העוגיות שלי" של בני סיידא איך אפשר שלא?! יש עשרות מתכונים לעוגיות בספר וקשה לבחור, אך מכיוון שהיו לי הרבה חלבונים במקפיא שנשארו מהספוגניות של חנוכה, חיפשתי מתכונים בהתאם.

המתכון הראשון שניסיתי הוא של עוגיות הקוקוס. מתכון קל ופשוט מאוד שמתאים ביותר לפסח שכן אין גרגר אחד של קמח. העוגיות פשוט נפלאות!

והמתכון הבא הוא של עוגיות המקרונים. בהתחלה קצת נרתעתי בגלל השם, וגם נזכרתי בפרק במאסטר שף שבו המתמודדים לקראת חצי הגמר התמודדו על עוגיות המקרונים המפורסמות, אבל אני חושבת שהתמונה הבאה מדברת בשם עצמה, ואני יכולה רק להעיד שבסיום המסיבה לא נשארה כמעט אף עוגיה מהאוסף הזה...

לסיכום - אני ממליצה! ממליצה לחגוג בלי שום סיבה. ולחגוג עם סיבה זו חגיגה כפולה, ואם בסופו של דבר נשארים גם עם טעם טוב, וגם עם תרומה לצדקה אז זו חגיגה משולשת ומרובעת!!

רק בשמחות...

שרון

עיצוב דוכן מכירה

לילך תבור, ילידת 1969, מתגוררת באחד מישובי חוף הכרמל בבית קטן בין שדות ועצים, מגדלת שני ילדים, ומטפחת להנאתה, והנאת הסובבים, גינה פורחת וצבעונית.

לילך הנה בוגרת לימודי עבודה סוציאלית, ואימון אישי. את התהליך שלילך עברה בעצמה, אשר בסופו הגשימה חלום והוציאה ספר שירים, מוכנה היום לילך לחלוק באהבה עם כל העומד בצומת דרכים.

בימים אלו מתחילה לילך לשווק את ספר שיריה הראשון, סוסים דוהרים, ואני הוזמנתי על מנת לסייע לעצב את דוכן המכירה שלה, באופן נאמן לערכיה, תכונותיה, ומטרותיה האישיות. את הספר, אגב, ניתן להשיג ברשת סטימצקי.

כששאלתי את לילך מיהו קהל היעד שלה, ענתה:

אנשים המעוניינים להתבונן פנימה באומץ ורוצים להתפתח...
אנשים שרוצים להכיר את העומקים שבהם ולמצות את החיים...
אנשים שמעוניינים להכיר את עצמם ,להגיע לייעוד שלהם וללמוד לחיות בשלום עם מי שהם...

לפני שהגעתי ביקשתי מלילך להעמיד דוכן מכירה, כפי שהיא רואה בעיני רוחה, או כפי שנהגה לעשות עד כה, בכדי שנוכל לערוך תמונה השוואתית של "לפני ואחרי".

להלן הדוכן "לפני":

כעבודת הכנה ניסיתי לשלב את עולם הערכים והמאפיינים סביב הנושא "ספר שירה".

הערך הראשון שעלה בדעתי הוא עולם התרבות והתוכן. הקהל המאפיין עולם זה הוא קהל היודע לקחת אתנחתאות מעולם המדיה הרוגש סביבו – אתנחתא מטלוויזיה, מחשב או טלפונים. קהל זה יודע להעריך וליהנות מכוחה של המילה הכתובה, להתעמק ביוצריה, ואף נכון להעניק רגעים כאלו כמתנה ליקרים לו.

סביב הערכים הללו עיצבתי את הדוכן של לילך, אותו חילקתי לשלושה אזורים – אזור עיון, בו ניתן להתרשם מהספר ולהתענג במקביל על כיבוד קל, אזור הקדשה, וכמובן אזור המוקדש למוצר עצמו – ספר השירים של לילך.

הדוכן "אחרי":

ספר השירים

חלק מהספרים הועמד בתוך סל נצרים, או סל "שירה" כפי שמורה השלט התלוי על הידית.

הקדשה
מי שבוחר להעניק את הספר כמתנה לאדם יקר, מוזמן להוסיף הקדשה אישית, טרם כריכת הספר בנייר עטיפה.

עיון
בפינה זו לילך מאפשרת לקהל היעד שלה לקחת פסק זמן ולטעום מפרי עטה.

ליהנות מהרגע
בזמן העיוּן לילך מזמינה את לקוחותיה להשלים את חווית הקריאה בכיבוד קל. היין הופך את המעמד לחגיגי במיוחד – ההולם אירוע אישי ומשמעותי ללילך – הפקת ספרה הראשון.

מזל טוב, ובהצלחה ללילך!

תיבת התפירה של סבתי ז"ל, או פינת התפירה החדשה שלי

סבתי רבקה ז"ל היתה אישה צנועה שחיה חיים פשוטים ובריאים. בכל בוקר היתה יורדת לים, לחוף השקט של חיפה, שם היתה לה ולסבי ז"ל קבינה (למי שזוכר), שוחה עם כובע הים עשוי גומי, אוכלת ענבים ואפרסקים, ומשתזפת (מעט!). בבית היתה מקפידה על תזונה ושותה מיצים טבעיים מפירות שסחטה במכונה המיוחדת - עד היום אני זוכרת את רעש הסחיטה שאותה מכונה ישנה ומוזרה היתה מפיקה. בצהריים היתה מסתגרת בחדרה לאחר שהיתה מבקשת מהנוכחים להקפיד על שקט, ומתמסרת למדיטציה ארוכה.

אחד הדברים שזכורים לי מהבית של סבתי היא מכונת התפירה העתיקה, זינגר מקורית שחורה עם עיטורי זהב, שאותה היתה מפעילה באמצעות פדאל וגלגלת. אומרים שאישיותנו מתעצבת על פי כל מיני דברים שספגנו בילדותנו, ואני באמת פיתחתי חיבה מיוחדת לתפירה, ונמשכתי לתחום הטקסטיל - תחום שעסקתי בו מספר שנים. השנה חזרתי לתפור והחלטתי לחדש פריטים ישנים שהיו ברשותי על מנת להקדיש בביתי פינה המיועדת לתפירה.

הפריטים שחידשתי הם שולחן פינתי קטן מעץ חום שהיה כבר דהוי ומשופשף, ותיבת עץ ישנה המשמשת לכלי תפירה - דומה מאוד לתיבת העץ שהיתה פעם לסבתי.

את השולחן צבעתי בלבן:

ואת תיבת התפירה פירקתי על חלקיה וצבעתי בירוק רך. לאחר הצביעה הוספתי מריחות של משחה בצבע זהב על מנת לשוות מראה עתיק, הדבקתי מפיות, כפתורים, סרטי סאטין, ואף מצאתי דרך מיוחדת להנציח את סבתי שהיתה מקור להשראתי - בכך שהדבקתי את תמונותיה על התיבה.

כעת יש לי פינה מושלמת:

 

מתכון מפתיע למאפינס - של קרין גורן

במסגרת היערכות לשולחן יום העצמאות (תמונות בקרוב) חיפשתי מתכון למאפינס, אותם אני מתכננת לעטר בזיגוג תכלכל.

בדרך כלל אחת התחנות הראשונות שלי בתהליך חיפוש מתכונים לקינוחים הוא האתר של קרין גורן. המתכונים שלה תמיד פשוטים, ברורים, והתוצאה תמיד טעימה. חיפשתי מתכון שהסבירות כי כל החומרים יהיו בבית גבוהה, ואיתרתי את המתכון ל"מאפינס מגלידה מומסת" (ולמי אין גלידה במקפיא בחודש אפריל?!) הנה קישור ישיר למתכון:
http://www.carine.co.il/htmls/page_1572.aspx?c0=14074&bsp=13099&bss53=13070

במקפיא מצאתי שתי חבילות גלידה - האחת בטעם שוקולד, השניה בטעם ריבת חלב, ומבלי לחשוב יותר מדי, ידי נשלחה באופן כמעט אוטומטי אל זו האחרונה. מעולם לא הכנסתי תכולה של קופסא מלאה בגלידה לתוך המערבל, ואני מאוד ממליצה למי שטרם ניסה - לחוות את חדוות הפעם הראשונה. הקולאז' היפה שנוצר בתנועות הערבול הראשונות רק העיד על הטעם הנפלא של המאפינס הנימוחים והמפתיעים הללו!

את הבלילה יצקתי לתוך הגביעים הכי קטנים שמצאתי (מס' 2) משום שרציתי ליצור מיני מאפינס. רצוי למלא כ3/4 מהגובה, והכמות מספיקה לכ100 מאפינס' כאלו (או בסביבות ה50 למאפינס בינוניים - גדולים).

המאפינס שמתקבלים רכים למגע, וטעימים עד מאד!

יום האישה הבינלאומי 2010

יום האישה הבינלאומי נחגג כמדי שנה מאז 1910 בשמיני במרץ. יום זה הוא תולדה של מאבק עיקש של כמה נשים אמיצות בארה"ב על רקע אופי ותנאי השתכרותן ואפליה פוליטית וחברתית. הן נאבקו למען שוויון זכויות, ולמען הכרה בשונות ובמיוחדות שלהן, מאבק שעבור רבות מאתנו נמשך עד היום.



מאז קיבל יום זה ביטויים שונים באזורים שונים וכיום נהוג לחגוג ביום הזה את האהבה והערכה לאישה באשר היא, התפתחותה והעצמתה בהיבטים של כלכלה, משפחה, חברה וכו'...

משנה לשנה הולך וגובר אופן ציון יום החג הזה, החל ממתנה אישית ו/או פעילות מפנקת במקום העבודה, בילויים עם חברות, הופעות וחגיגות אל תוך הלילה וכן הלאה. ביום מיוחד זה יש משמעות מיוחדת לארגונים מטעם ולמען נשים, מעגלי אימון והעצמה לנשים, ועוד מיני קהילות דומות הפעילות בתחום זה גם כל השנה.



השנה, 100 שנים בדיוק מאז צוין יום האישה הבינלאומי הראשון, קיבל יום זה פן מיוחד עבורי באופן אישי, שכן זוהי לי שנתי הראשונה כעצמאית, עת אני עוד עושה את צעדיי הראשונים בשנה כה גורלית ומשמעותית. לכן שמחתי כאשר הוזמנתי לערב "נשים ושירים" ע"י חברתי מור, בו שזרה בחן ובכישרון סיפור חיים של אישה דרך שירים, ועוד יותר שמחתי כאשר נענתה בחיוב לבקשתי לעצב עבורה את במת ההופעה.



מכיוון שקהל היעד נשי הכיוון בו בחרתי היה רך, מינימליסטי ונקי. לשם כך נדרשה עבודת הכנה קלה של צביעת שולחן ישן בצבע חום, ל"לבן מלכותי", וסיבוב קצר ברחוב הרצל לצורך רכישת בדים וסרטים. השולחן, אגב, עמד עד לאותו יום בחדר המדרגות, אולם אחרי עבודת השיפוץ הוכנס אחר כבוד למקום מרכזי בבית...

הפוסט מוקדש לכל הנשים באשר הן, כל אישה היא מלכה (והוסיף על כך ידידי: וכל גבר המכיר בכך ומתייחס אליה בהתאם הוא מלך!)

קפה גורמה

אין ספק - הפריזאים יודעים הנאה מהי כבר בפרטים הקטנים
"קטנים" תרתי משמע - כמעט לכל דבר יש את גרסת ה"מיני" (לקראוסון יש את המיני קרואסון, לבגט - את המיני בגט, ל... נו, וודאי הבנתם את הפרנציפ). בכל אופן כשזה מיני, ה"חטא" הקלורי הרבה יותר נסבל.

שלשום חזרתי מגיחה קצרה לאחת הערים הרומנטיות בעולם, בה התוודעתי לטרנד החדש בעולם הקינוחים - "קפה גורמה". תמורת 5 יורו תזכו בקינוח המורכב ממשקה חם (תה או כל סוג של קפה) ו3 קינוחים שונים, מיניאטוריים. בתפריט לא מצויין מה הם הקינוחים מכיוון שבכל פעם הם שונים בהתאם להיצע או לגחמת השף.

מכיוון שאני אוהבת הפתעות (במיוחד בפריז), לאחר התלבטות אם לבחור בקרם בורלה המוכר והבטוח, החלטתי לבחור במנה המסתורית.

המנה שלי הכילה מיני פונדאנט אשר נאפה כראוי ותכנו נימוח וחמים, כדור גלידת וניל עם פולי קקאו, וגביע קציפת-גבינה מצופה בשוקולד עשיר נמס בראשו.

כעת נותר לקוות שהרעיון ייובא גם אל ארצנו, הקטנה אומנם, אם כי עשירה לא פחות בפינוקים גסטרונומיים ...

יום הולדת שמח

בני חגג יום הולדת השבוע וזו סיבה נפלאה ליצור עבורו משהו חגיגי בעבודת יד.

וודאי כולם מכירים את דגלוני הברכה הצבעוניים שניתן למצוא בכל חנות לממכר אביזרים לימי הולדת כגון הדוגמא המצורפת.
דגלים אלו שימשו עבורי השראה ליצירת כרזת מזל טוב משלי.

החומרים הדרושים:

• שאריות בד בכל מיני צבעים


• פיסות לבד צבעוניות


• חומר סינטטי למילוי


• סרט סאטן


• מכונת תפירה
  

העבודה עצמה לא נמשכת יותר מכמה שעות (תלוי במיומנות), והתוצאה ססגונית, ידידודית לסביבה, ניתנת לכביסה ולשימוש חוזר.... (אפשר, ורצוי, להעביר בין חברים ובני משפחה).

מרכז שולחן לטו בשבט

קיבלנו פרוייקט בלימודים - להכין מרכז שולחן לכבוד טו בשבט. המושג "מרכז שולחן" מתייחס לאותו פריט עיצובי המונח במרכז השולחן - בד"כ מדובר בסידור פרחים מפואר וחגיגי, או נברשת עם נרות, או שילוב בין השניים. ניתן להוסיף ולצרף פריטים שונים ומגוונים כיד הדמיון הטובה עלינו.

את ההשראה לפרוייקט שאבתי מעץ השקדייה, ורציתי ליצור מעין עץ מינימלסטי למרכז השולחן.

השתדלתי להשתמש בכמה שיותר חומרים מן הטבע כדי ליצור את התרגום שלי למראה השקדיה הפורחת.
אספתי ענפים יבשים אותם צבעתי בתרסיס צבע כסוף, ורכס הכרמל שפע במחטי אורן אותם ייעדתי למילוי האגרטל.לקישוט ועיטור השתמשתי בפרחי סול (בצבע לבן), חוט דייג שקוף וחרוזי קריסטל.

ולבסוף הרכבתי את הסידור בשילוב פרחים טריים בורוד רך הדומה לצבעם של פרחי השקדייה.

חג שמח

שולחן לראש השנה

כל אורח ידע את מקומו על פי שמו שנקשר לשקית בד קטנה שהכילה פירות יבשים מתוקים במיוחד - לכבוד החג כמובן.

הדבש נמזג לצלוחית אישית קטנה ועוטר במקל קינמון ופלח לימון מיובש.

סידורי הפרחים פוזרו לאורך השולחן והעניקו תחושה שבשעת עריכתם והעמדתם חשבו על כל האורחים.

את החיבור בין השולחנות הסוונו באמצעות בד אורגנזה לבן וחגיגי, שקישטנו במוטיבים החגיגיים - הרימונים.

בשולחן החג שלפניכם הדגש הוא על אינטימיות, ניקיון וסדר, ומינימליזם.

ההשראה לצבעוניות באה מחגיגיות - ורדים לבנים, מפיות צחורות, ושקיות אישיות בגוון קרמי משולב בסרט סאטין; ומתיקות - ורדים כתומים, ואגרטלים נמוכים בצבע סילאן.

פוסט הכרות

אינני יודעת אם בגלגול הקודם הייתי גבירה או משרתת, אך ככל הנראה לזמני הארוחות היתה משמעות מיוחדת בעיניי. הכוונה בעיקר לארוחות חגיגיות ורבות משתתפים, אשר תכונה ניכרת היתה סביב הכנתן ובשעת סעודתן: המולת המטבח אשר החלה בשטיפת הרכיבים, קילוף,פריסה, חיתוך, גירוד וכן הלאה; והמשיכה בהרכבת התבשילים השונים על סיריהם ותבניותיהם, הריחות שהחלו להתפשט ברחבי הבית ואשר העידו על חגיגת הצבעים והטעמים העומדים לבוא....

אבל כמו ש"אין חגיגה בלי עוגה", לדעתי אין כמו מראה עיניים על מנת להשלים את המעמד, ולכן חשיבות רבה אני מייחסת לפרזנטציה – השולחן, הסרביס, הוואזה עם הפרחים, הנרות.... וכשהסעודה מתחילה, כל החושים יוצאים יחד במחול סוער. הריח מתמוגג מעונג ניחוחות התבשילים, החיך מתפוקק מהטעם המשובח, האוזניים נהנות מצליל שקשוק הסכו"ם והצלחות, ומזיגת המשקאות, האצבעות מלטפות את אריגי המפיות, והעיניים מגרות את יצר התיאבון.

אני אוהבת לבשל. וכמו במרבית המשפחות, גם אני קשורה ואוהבת במיוחד את האוכל מבית אימא (או סבתא) שעליו גדלתי – השניצל והפירה (כצפוי), מרק העוף בחורף, והחמין בשבתות גשומות וקרות במיוחד... ובערבי החג אין דומה לכבד הקצוץ עם הבצל המטוגן בשמאלץ (שומן אווז), הקניידלאך או הקרפלאך (תלוי באיזה חג), וקיגל האטריות... ציינתי רק דוגמית ממיטב המאכלים שלנו, ואת כל היתר (כולל המתכונים) ניתן לראות באוסף שתועד על-ידי אחי כאן

האהבה היותר גדולה שלי היא לארגן את התפאורה, היינו – "להלביש" את השולחן. אני שמחה לשלב סגנון אופנתי עם אחת ההנאות הגדולות של החיים (אכילה). יש בכך חיוּת ודינמיות וזה משתנה מעונה לעונה ומאירוע לאירוע ממש כמו באופנת הביגוד, הן מבחינת הצבעים והמרקם, והטרנד בשוק. האמת שעם קצת יצירתיות, והרבה סבלנות כל אחד מאיתנו יכול לעשות זאת, ומגוון האפשרויות הנו רב - ניתן לבחור בין סגנון קלאסי, מסורתי, טרנדי ועכשווי או פיוז'ן (אני באופן אישי מאוד אוהבת לשלב).

ההמלצה שלי היא כי לקראת כל אירוע חשוב (והזמנת הוריי החתן לעתיד בפעם הראשונה, למשל, הנה בהחלט אירוע חשוב) מעבר לתכנון מדוקדק של התפריט, השקיעו גם מחשבה ודמיון בעריכת השולחן. זו הזדמנות נפלאה לבקר בחנות הבדים הותיקה בעיר, אשר בעליה מייבא אריגים מיוחדים מאיטליה, ובדרך להתחדש באביזר חדש לשולחן – כזה שיתאים בדיוק לסרביס שעוד ארוז באריזתו המקורית בין המתנות שקיבלתם לפני שנים לחתונה שלכם...

ועוד טיפ קטן לסיום – איכלו בביסים קטנים! זה מאריך ומעצים את ההנאה, ואף מסייע בשמירה על הגזרה!